בינואר 2004, בעקבות פניית סוכן הביטוח, חידשנו את החקירה, ושוב דרשנו לקבל את המסמכים. שוב טען בנו של המבוטח כי טרם עלה בידו להמציא את המסמכים הדרושים.

עמדנו על הדרישה לקבל את המסמכים, ובתחילת אפריל 2004 נמסר לנו, כי הם הועברו ישירות לשמאי.

בבדיקה עם השמאי הסתבר שחלק מהמסמכים חסרים. מעניין יותר היה חלק אחר מהמסמכים, אשר כן התקבלו, חתומים בידי בנו של המבוטח: המסמכים חשפו אי-התאמה מול עדותו של הבן.

על מסמכי התביעה עצמם הייתה חתומה אלמנתו של המבוטח, על כן דרשנו להיפגש עימה. היא דחתה את הפגישה שוב ושוב, בנסיון להתחמק, אך לבסוף נקבעה הפגישה.

אנחנו היינו מוכנים.

החקירה נמשכה כשעה. במהלך אותה שעה היא ויתרה על סכום של עשרים אלף ש"ח מהתביעה.

כמו כן, התברר בחקירה, שהערך הריאלי של התביעה אינו כמאה אלף ש"ח כפי שנכתב בתביעה, אלא פחות מחמישים אלף ש"ח.

שוב דרשנו ממנה ומהבן לקבל את המסמכים החסרים, ואלו הפנו אותנו לרואה החשבון של החברה. ביקשנו מרואה החשבון את המסמכים החסרים.

בשלב זה התברר, כי העסק דיווח על הכנסות והוצאות אחרונות בחודש מרץ 2003, ואילו בחודש שבו התקבל הדיווח על היעלמות הציוד, אפריל 2003, דיווח העסק על אפס הכנסות ואפס הוצאות.

העסק נסגר ברשויות המס לאחר חודש אפריל, ובספרי העסק לא מופיעים שום חשבונית או תיעוד אודות מכירת רכוש העסק האם תכולת העסק נמכרה לפני חודש אפריל 2003, או אולי היא נמכרה אחר כך – בשחור (באופן לא חוקי)?

חזרנו עם נתונים אלה לאלמנת המבוטח וזו, לאחר התייעצות, הודיעה כי היא מוותרת על התביעה, ואין לה, ולא יהיו לה בעתיד תביעות אחרות בגין מקרה זה.